פוסט-טראומה נבחנת לפי סעיף 34(ב). שם היא לא לבד — הסעיף מאגד יחד רשימה ארוכה של מצבים, וכולם נמדדים באותו סולם:
המשמעות: האבחנה לא קובעת את האחוז. אדם עם PTSD ואדם עם הפרעת הסתגלות נמדדים באותה סרגל בדיוק. מה שמבדיל ביניהם הוא לא השם של המצב אלא כמה הוא מגביל.
הסולם — ומה שחסר בו
שימו לב לחורים. הסולם מדלג מ-30% ל-50%, ומ-50% ל-70%. אין דרך לקבל 40% או 60% בסעיף הזה — ולכן כל מעבר בין מדרגות הוא קפיצה משמעותית, לא כוונון עדין.
| המצב | אחוזים |
|---|---|
| (1) רמיסיה מלאה, בלא הפרעה בתפקוד ובלא הגבלה של כושר העבודה | 0% |
| (2) רמיסיה מלאה או קיום סימנים קליניים שאריתיים, הפרעה קלה בתפקוד הנפשי או החברתי, הגבלה קלה עד בינונית בכושר העבודה | 10% |
| (3) רמיסיה, סימנים קליניים קלים, קיים צורך בטיפול תרופתי, קיימת הפרעה בינונית בתפקוד הנפשי או החברתי וכן הגבלה בינונית של כושר העבודה | 20% |
| (4) רמיסיה חלקית, עם סימנים קליניים בחומרה בינונית, קיים צורך בטיפול תרופתי קבוע, קיימת הפרעה ניכרת בתפקוד הנפשי והחברתי, קיימת הגבלה ניכרת של כושר העבודה | 30% |
| (5) רמיסיה חלקית עם סימנים קליניים ברורים, קיים צורך בטיפול תרופתי קבוע, קיימת הפרעה קשה בתפקוד הנפשי והחברתי, ישנה הגבלה קשה של כושר העבודה | 50% |
| (6) מחלה פעילה עם הפרעה קשה מאוד בתפקוד הנפשי והחברתי, ישנה הגבלה קשה מאוד של כושר העבודה או שקיים צורך באשפוז פסיכיאטרי יום ממושך | 70% |
| (7) מחלה פעילה, קיים צורך בהשגחה מתמדת או אשפוז פסיכיאטרי מלא | 100% |
שלושת הרכיבים שחוזרים בכל מדרגה
אם קוראים את הטבלה לרוחב במקום לאורך, רואים שכל שורה בנויה מאותם שלושה רכיבים:
- הסימנים הקליניים ומידת הרמיסיה — מלאה, חלקית, או מחלה פעילה
- ההפרעה בתפקוד הנפשי והחברתי — קלה, בינונית, ניכרת, קשה, קשה מאוד
- ההגבלה של כושר העבודה — באותו סולם
וביניהם מרחף רכיב רביעי: הצורך בטיפול. מדרגת 10% אינה מזכירה טיפול תרופתי כלל; מ-20% מופיע "צורך בטיפול תרופתי"; ומ-30% ומעלה — "טיפול תרופתי קבוע". רצף הטיפול הוא בעצמו סימן מבחין.
💡 למה זה חשוב
אדם שמתאר בוועדה סבל אמיתי, אך ממשיך לעבוד במשרה מלאה ואינו בטיפול קבוע, יתקשה להגיע מעל המדרגות הנמוכות — לא בגלל ספק באמינותו, אלא כי שניים משלושת הרכיבים אינם מתקיימים בלשון התקנה. ההפך גם נכון: הפסקת עבודה ותיעוד טיפולי רציף הם בדיוק מה שהמדרגות הגבוהות דורשות.
שבעת הקריטריונים — הצ'ק-ליסט של הוועדה
בסוף הסעיף מופיעה הערה שמפרטת בדיוק מה נבחן. זו כנראה הפסקה השימושית ביותר בכל הסעיף:
שימו לב ששניים מהם מוגבלים לשנתיים האחרונות — מספר ההתקפים ומספר האשפוזים. אירוע קשה מלפני חמש שנים אינו נספר שם. מה שקובע הוא התמונה העדכנית.
המקור: סעיף 34 שברשימת הליקויים בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז–1956, כפי שהוא מופיע בספר המבחנים של המוסד לביטוח לאומי. לספר המבחנים המלא באתר ביטוח לאומי. הציטוטים מובאים כלשונם לצורך מידע. הקביעה בפועל היא של הוועדה הרפואית בלבד, והתקנות מתעדכנות מעת לעת.
מה כדאי שיהיה בתיק
- מכתב פסיכיאטר מפורט — לא רק אבחנה, אלא תיאור התפקוד הנפשי, החברתי והתעסוקתי במונחים של מה שאי אפשר לעשות
- סיכומי טיפול פסיכולוגי, כולל תדירות ורצף
- מרשמים לאורך זמן — הם מוכיחים "טיפול תרופתי קבוע", וזה מונח שמופיע בתקנה מ-30% ומעלה
- תיעוד אשפוזים — כולל משך וסיבה. הקריטריון מתייחס לשנתיים האחרונות
- תיעוד תעסוקתי: הפסקות עבודה, ימי מחלה, שינוי בהיקף משרה, מכתבי מעסיק
- עדות של בן משפחה על התפקוד בבית
- אם מדובר בפגיעה מאירוע מלחמה או פעולת איבה — תיעוד האירוע עצמו וקרבת המקום אליו
בתחום הנפשי, מסמך שכתוב בו "סובל מפוסט-טראומה" שווה פחות ממסמך שכתוב בו מה הפסיק לעשות מאז.
איך אנחנו מסייעים
ביד עוטפת אנחנו מסייעים להיערך לוועדה: מיפוי המדרגה שבה נמצא התיק, בחינה של שלושת הרכיבים מול מה שקיים בתיעוד, ואיתור הפערים. איננו מייצגים בוועדות ואיננו מעניקים ייעוץ רפואי או משפטי — הקביעה היא של הוועדה בלבד.
לא בטוחים באיזו מדרגה התיק שלכם נמצא?
נעבור על התיעוד מול שלושת הרכיבים שהתקנה דורשת — ללא התחייבות
💬 דברו איתנו בוואצאפ