לפני שכותבים משפט אחד על אחוזים, צריך לומר את הדבר שאיש לא אומר:
בסריקה של כל 414 העמודים, בעברית ובלועזית.
אין פריט. אין טבלה. אין אחוז. וזה לא פער טכני — זה מה שהופך את התיק לקשה יותר מתיקים אחרים, וזה מה שראוי לדעת לפני שנכנסים לוועדה ולא אחריה.
אז לפי מה כן נבחנים
כשאין פריט ייעודי, המצב נבחן דרך הסעיפים שמתאימים למה שהוא גורם בפועל. בפיברומיאלגיה יש שני מסלולים עיקריים, והם נבחנים בנפרד זה מזה.
סעיף 35(1) — הצד התנועתי
הסעיף עוסק ב"ארתריטיס רבמטואידית, ניוונית או מכל סוג אחר", והנוסח הפתוח הזה הוא הפתח. הוא מודד השפעה על כושר הפעולה הכללי ועל התנועות.
| המצב | אחוזים |
|---|---|
| (א) אין השפעה על כושר הפעולה הכללי ואין הגבלת תנועות | 0% |
| (ב) קיימת השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות | 10% |
| (ג) קיימת השפעה בינונית על כושר הפעולה | 20% |
| (ד) ההשפעה על כושר הפעולה הכללי היא יותר מבינונית או קיימת הגבלה ניכרת בתנועות | 30% |
| (ה) בצורה קשה, קיים קשיון בפרקים הקטנים בלבד | 50% |
| (ו) בצורה קשה מאד, קשיון בפרקים הגדולים, המצב הכללי ירוד | 80% |
| (ז) בצורה חמורה, החולה רתוק לכסא גלגלים או הופיעו סיבוכים רציניים | 100% |
הקושי גלוי לעין: מהמדרגה של 50% ומעלה, התקנה מדברת על קשיון פרקים — ממצא מבני שאינו מאפיין פיברומיאלגיה. בפועל, המדרגות הרלוונטיות למרבית המקרים הן (ב) עד (ד), כלומר טווח של 10% עד 30%.
סעיף 34(ב) — הצד הנפשי והסומטופורמי
סעיף 34(ב) מונה במפורש "הפרעות סומטופורמיות", לצד הפרעות חרדה והפרעות הסתגלות. זהו סולם נפרד לגמרי, שנבחן לפי שלושה רכיבים: הסימנים הקליניים, ההפרעה בתפקוד הנפשי והחברתי, וההגבלה של כושר העבודה.
הסולם שם הוא 0, 10, 20, 30, 50, 70, 100 — הפירוט המלא של סעיף 34(ב) נמצא כאן.
💡 למה שני מסלולים ולא אחד
פיברומיאלגיה נוגעת בשני עולמות שהתקנות מפרידות ביניהם: תנועה ותפקוד גופני מצד אחד, ותפקוד נפשי-חברתי מצד שני. תיק שמתועד רק אצל האורתופד מציג חצי תמונה, ותיק שמתועד רק אצל הפסיכיאטר מציג את החצי השני. הקושי המרכזי שאנחנו רואים הוא תיעוד חלקי — לא היעדר תסמינים.
מה שאין — ולמה זה משנה
בסריקת ספר המבחנים חיפשנו גם מונחים סמוכים: "כאב כרוני" ו"תסמונת כאב". גם הם אינם מופיעים בחלק א' של התוספת. כלומר אין בתקנות פריט שמתמחר כאב כשלעצמו.
המסקנה המעשית פשוטה, גם אם אינה נעימה: הוועדה אינה מתמחרת כאב. היא מתמחרת את מה שהכאב מנע. ולכן התיעוד צריך להיות כתוב במונחים של פעולות שהפסיקו — לא בעוצמת הכאב.
המקור: רשימת הליקויים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז–1956, כפי שהיא מופיעה בספר המבחנים של המוסד לביטוח לאומי. לספר המבחנים המלא באתר ביטוח לאומי. הקביעה לפי איזה סעיף נבחן מצב מסוים היא של הוועדה הרפואית בלבד. עמוד זה מציג את הסעיפים ואת לשונם, ואינו קובע ואינו מבטיח תוצאה.
מה כדאי שיהיה בתיק
דווקא משום שאין פריט ייעודי, משקל התיעוד כאן גדול מבכל תחום אחר:
- אבחנה מרופא ראומטולוג — ורצוי לא ביקור בודד אלא מעקב
- תיעוד שלילת אבחנות אחרות — בדיקות דם, הדמיות. זה חלק מהותי מהאבחון ומחזק את התיק
- סיכומי רופא המשפחה לאורך שנים — רצף הפניות הוא הראיה החזקה ביותר לכרוניות
- מרשמים לתרופות כאב ולתרופות ייעודיות, לאורך זמן
- תיעוד פיזיותרפיה, מרפאת כאב או טיפולים משלימים
- תיעוד נפשי במקביל — פסיכיאטר או פסיכולוג. זה מה שפותח את מסלול ב
- תיעוד תעסוקתי: ימי מחלה, הפחתת משרה, מכתבי מעסיק
- תיאור יום-יומי במונחי פעולות: מה הפסקתם לעשות, מה לוקח יותר זמן, במה נדרשת עזרה
כשאין סעיף שנושא את שם המחלה, התיק צריך לדבר בשפה של הסעיפים שכן קיימים — תנועה, תפקוד וכושר עבודה.
איך אנחנו מסייעים
ביד עוטפת אנחנו מסייעים להיערך לוועדה: בחינה אילו סעיפים רלוונטיים למצב כפי שהוא מתועד היום, איתור הפער בין התסמינים לבין מה שכתוב בתיק, וסיוע בהכנת המסמכים. איננו מייצגים בוועדות ואיננו מעניקים ייעוץ רפואי או משפטי — הקביעה היא של הוועדה בלבד.
יש לכם אבחנה של פיברומיאלגיה ואתם לא יודעים מאיפה להתחיל?
נעבור על התיעוד ונסביר לאילו סעיפים הוא מדבר היום — ללא התחייבות
💬 דברו איתנו בוואצאפ